למה דווקא בבגרות?
כילדים, מישהו אחר היה אחראי על הרגשות שלנו — או לפחות היה אמור להיות. כמבוגרים, אנחנו נשארים לבד עם כל מה שנצבר: הציפיות שהפנמנו, הרגשות שלמדנו לדחוק, הקול הביקורתי שאימצנו. ובמקביל — עומס החיים הבוגרים: קריירה, זוגיות, הורות, הורים מזדקנים. הרבה מבוגרים מתפקדים מצוין כלפי חוץ, בזמן שבפנים משהו מרגיש תקוע, שחוק או מנותק. תהליך רגשי בבגרות הוא ההזדמנות לעצור ולפגוש את מה שנדחה שנים.
עם מה מגיעים אליי בפועל?
- הפער בין הראש לרגש — "אני יודע בדיוק מה צריך לעשות, אבל לא מצליח לרצות את זה." הקונפליקט השכיח ביותר שאני פוגש.
- תקיעות — בקריירה שכבר לא מתאימה, בקשר שנשחק, בהתלבטות שנמשכת שנים.
- ניתוק רגשי — "אני לא בוכה כבר שנים", "אני לא יודע מה אני מרגיש".
- דפוסים חוזרים — אותה בחירה, אותו ריב, אותה נסיגה — בפעם המי-יודע-כמה.
- מעברי חיים — פרידה וגירושין, הורות טרייה, שינוי קריירה, קן מתרוקן.
- עומס ושחיקה — כשהכול "בסדר" על הנייר, אבל שום דבר לא מרגיש חי.
איך נראה תהליך אצלי?
אני עובד בגישת הטרילותרפיה — עבודה חווייתית עם שלושת הקולות הפנימיים: הראש (מה שצריך), הרגש (מה שמרגישים) והאמצע (מי שמקשיב לשניהם). מפגש נמשך כ-90 דקות, מתחיל תמיד במדיטציה קצרה, ומשלב שיחה עם תרגול חווייתי. כל מפגש מסתיים בכלי מעשי הביתה — כי המטרה היא עצמאות רגשית, לא תלות. אפשר להיפגש פרונטלית (אזור חדרה–זכרון יעקב) או בזום מכל מקום. כל פורמטי המפגשים ←
מה התהליך לא
שקיפות חשובה לי יותר משיווק: אני מדריך טרילותרפיה מוסמך — לא פסיכולוג ולא מטפל קליני. התהליך אצלי מתאים לעבודה על מצבים אנושיים — קונפליקט, תקיעות, התפתחות — ואינו מענה למצבים נפשיים חריפים או לאבחנות קליניות. אם זה המצב שלכם, אכוון אתכם בכנות לגורם המקצועי המתאים, ואם תרצו — נעבוד לצד טיפול קיים, בתיאום.
מה חשוב לבדוק לפני שמתחילים?
- מה ההכשרה של המלווה, ומה הוא כן ולא מוסמך לעשות.
- האם הגישה מדברת אליכם — שיחה? חוויה? גוף? סקירת הגישות ←
- והכי חשוב: איך אתם מרגישים מולו. לכן שיחת ההיכרות הראשונה אצלי תמיד בחינם — כדי שתבדקו בלי סיכון. איך בוחרים נכון — מדריך מלא ←
שאלות נפוצות
אני בן 45+. לא מאוחר מדי לתהליך כזה?
להפך. בגיל הזה יש בשלות, פרספקטיבה ומוטיבציה שאין בגיל 25 — והשילוב הזה מאיץ תהליכים. חלק מהעבודות העמוקות ביותר שראיתי היו עם אנשים בעשור החמישי, השישי והשביעי לחייהם.
בן/בת הזוג שלי חושב שאני "לא צריך את זה". מה עושים?
תהליך רגשי הוא החלטה אישית — לא צריך אישור מאף אחד, וגם לא "בעיה" שתצדיק אותו. אגב, ברוב המקרים הסביבה מרגישה את השינוי לטובה מהר מאוד.
כמה זמן זה ייקח?
אין תשובה אוניברסלית, ואני לא מבטיח אחת. נקבע יחד ציפיות בתחילת הדרך, ונעצור מדי כמה מפגשים לבדוק שהתהליך באמת עובד בשבילכם.
מלווה מבוגרים בתהליכי מודעות והתפתחות רגשית, בדגש על הקונפליקט שבין הראש לרגש. הסיפור וההכשרה שלי ←